לאה טולדו
22/1/1966 - 1/12/1873
נולדה בבולגריה בשנת 1873
ליקה טולידו ידעה בחייה הארוכים גם סבל וגם אושר. שלוש מלחמות הטביעו את חותמן על חייה וחישלו אותה היטב. קרוביה וידידיה קראו לה: "אם הבנים", כי הייתה אמם של חמישה בנים. חלשה בגופה הייתה אבל באופיה וברוחה תמכה ועודדה חזקים ממנה. שנים מבניה נפטרו בצעירותם ובעלה נפטר בתקופת שלטון הנאצים בבולגריה. בעצם ימי מלחמת השיחרור עלתה ארצה והיצטרפה אל מנה מאיריקו טל, חבר קיבוץ רמת השופט.
בקיבוץ ידעה ימי אושר קרוב לעשרים שנה. אושרה התמצה במשפט אחד שתמיד היתה חוזרת עליו: " אתם באמת מגשימים את מה שאתם מדברים".
בהיותה בקיבוץ השתדלה להתאים את עצמה לחיים החדשים ולהשתלב בעבודה במידת יכולתה, כשהיא יודעת לשמוח את שמחת הכלל המתמזגת בשמחה, אשר בהתפתחות משפחתה הגדולה.