יוסף רביב
יוסף (קטינא) רביב היה איש הספרא והסייפא. חייו שזורים בהיסטוריה של המדינה ושל הקיבוץ. הוא נולד בעירק בשנת 1913 וכבר בילדותו שבר את המסורת והיה מבין הנערים הראשונים שלמדו ב"אליאנס" שבבגדד. שם רכש את צימאון הדעת שליווה אותו כל חייו. הוא הבין שעירק אינה יכולה לתת לו תשובה לזהותו הלאומית ובדרך לא דרך הגיע לישראל. הוא שלט מצוין בערבית ובעברית, גויס מיד ליחידת הש"י של ההגנה והיה לאיש מודיעין מעולה. יוסף הגיע לקיבוץ, נישא לרבקה והשתלב בו אעפ"י שלא היה ממזרח אירופה ככל חברי הקיבוץ ולא היה בהכשרה ותנועת נוער. השתלבותו הייתה מצוינת והוא מילא בקיבוץ תפקידים רבים: מזכיר, מנהל מעברת "מנסי", מורה באולפן, סדרן עבודה ועוד. עם העלייה לרמת השופט הוא השתלב במרחב, וידיעת השפה הערבית עזרה לו ליצור מערכת שכנות טובה עם תושבי הכפר ריחניה. "מוכתר האזור" הם קראו לו. עיקר תרומתו לתהליך הקמת המדינה הוא במלחמת העצמאות (שחרור צפת ונצרת) ובמלחמת קדש. באחד ערבי התרבות הקיבוץ הכין תוכנית "חיים שכאלה" ליוסף. הוא העמיד תלמידים הרבה שזכו ללמוד ממנו ערבית ועברית על אף שלא היה לו תואר אקדמי כלשהו. ליוסף ורבקה ילדים: אבנר ויואל ובן מאומץ מירון, כמו כן נכדים ונינים.