שאול זהר 

שאול זהר ממייסדי קיבוץ רמת השופט. יליד פולין של לפני מלה"ע השנייה  (1920) מהניצולים המעטים, ששנותיהם היפות נמחקו ע"י קלגסי הנאצים ואשר שרדו את המחנות הנוראיים. שאול ורחל אשתו נפגשו בוולוצלבק (פולין), לשם הגיעו בדרך לא דרך אחרי השחרור מידי הנאצים במאי 1945, התאהבו ובנו במהירות ובאופטימיות חיים חדשים. קורותיהם בתקופה השחורה והנוראית מסופרות בספר שכתבה רחל - "לחיות כדי לספר" בהוצאת "מורשת", ובספרים שכתב חניכו של שאול בשוה"צ בוולוצלבק ולאחר מכן חברו במחנות ההשמדה, זנק מאור. זמן קצר לאחר שהכירו, נישאו רחל ושאול, ודרך ארגון "הבריחה" עזבו את פולין למחנות הפליטים בגרמניה. ב-1946 נולדה רותי והמשפחה החלה את חייה במטרה ברורה לעלות לארץ לקיבוץ. באותו זמן התארגנו קבוצות של ניצולים צעירים במחנות של אונר"א ושל הג'וינט על אדמת גרמניה. הם הצטרפו למבצע והגיעו לחווה באֶשוֶוגֶה שבגרמניה, שם הוקם קבוץ "חביבה רייך" ששאול היה המדריך והמחנך המרכזי בו. קורות הקבוצה הזו והמדריך "שולק" – כינוי החיבה של שאול, מתועדות בספר מעניין בשם "שישים שנה בדרך העולה", שיצא בקיבוץ עין השופט בשנת 2008. לאחר כשנה, ב-1947, הוחלט שרחל ורותי יעלו לארץ ושאול יישאר לנהל את החווה. בארץ הוזמנו רחל ורותי ע"י חברים לקיבוץ רמת השופט ובו חיכו לשאול. במשך חודשי הניתוק הארוכים של חורף 47-48, כתבו רחל ושאול מכתבים רבים שנעו בין גרמניה לישראל. כל המכתבים נאספו לחוברת מרגשת בשם  "רחל ושאול ... ורותי קשר משפחתי 29.8.1947 – 12.3.1948". שאול עלה לארץ ממש ביום הכרזת העצמאות ב 15 במאי 1948.

שאול התגייס לצבא בגיל מאוחר, הפך לקצין, מילא תפקידים ביטחוניים שונים והפך להיות איש הביטחון של הקיבוץ לאורך שנים. בקיבוץ היה שאול פעיל ודינמי ומילא תפקידים רבים: נוטע ורכז ענף המטעים, מנהל בית האריזה האזורי, גזבר הקיבוץ ולאחר מכן פעיל בתנועה בתחומים כלכליים שונים. שאול היה מאד פעיל בתחום התרבות בקיבוץ ביחד עם רחל. ב- 1952 נולדה דרורית, אחות לרותי, וב- 1958 נולד אבי.

בנובמבר 1974 קרה אסון, ושאול נפגע בתאונת דרכים. לאחר מאבק של 12 יום נפטר, והוא בן 54 שנים.