גיסיה בידר
ילידת פולין, בת למשפחה ברוכת ילדים. מכל 12 אחיה ואחיותה רק שלושה נמלטו מצפרני השואה והיא ביניהם. שאר אחיה ומשפחותיהם הענפות הושמדו ב"עוון" יהדותם. בעיירה בפולין נשבר מטה לחמם של המשפחה והבעל נדד לארגנטינה. גיסיה עם ארבעת ילדיה נשארה וחיכתה ליום בו תוכל להצטרף אליו.
היו אלה שנים קשות - אחד מבניה נפטר וכשזכתה לצאת לדרך גם אז לא נחסכו ממנה שברון לב וצער - בנה הצעיר אבד בהיותם בדרך, ורק הודות לחיפושים במשך שבועות התגלה באחד המנזרים.
חנות מכולת הייתה מקור הפרנסה של המשפחה בארגנטינה, וזו רבצה בעיקר על גיסיה, בגלל מחלה ממושכת של בעלה.
החנות לא שפעה עושר, אך גיסיה למודת סבל ודוחק המשיכה כחנונית, עקרת בית, ובנוסף לכך לא הסתגרה בד' אמותיה, ליבה הטוב הכתיב לה להפריש מהמעט שהיה לנזקקים יותר ממנה ובזמנה המועט מצאה גם אפשרות לזכות במצווה ולטהר עניים, שידם לא השיגה לשלם ל"חברת קדישא" דמי טהרה.
והיא לא התאוננה, עבדה וגם חיכה בעיניה הכחולות רבות האור.
לרמת השופט הגיעה גיסיה בעקבות לאה בתה ומשפחתה. גם כאן המשיכה לחיות על פי אופיה. ראינוה בין הסירים הגדולים בקילוף תפוחי אדמה והיא עירנית וטובת מזג, כרגיל - עבודה זו עבודה, ויש לעשותה.
גם לשכנותיה דאגה ככל שיכלה, עד שכוחותיה עזבוה לאט, לאט וכמעט נסתגרה בביתה, כשלאה בתה דואגת לטיפולה במסירות אין קץ ובלב חם.
ערב מותה הייתה ספק בהכרה, ספק לא, אך ברגע של בהירות היא בקשה מלאה לקרוא לבנה אשר גר באילת ולשאר בני המשפחה הפזורים בארץ. כנראה שחשה במותה הקרב. בשבת נרדמה ולא התעוררה יותר. אכן שבעת ימים הייתה גיסיה בידר והותירה אחריה משפחה ענפה בארץ ובחוץ לארץ.