פפה שפיר 

פפה שפיר (שפירו) נולדה במזריטש שבפולין בשבת הגדול, אפריל  1913. התייתמה בגיל 8 מאמה ובגיל 11 מאביה. גידלה אותה אחת האחיות המבוגרות ממנה. היא עלתה ארצה בשנת 1934, יחד עם חיים אותו הכירה בתקופת ההכשרה בפולין. לאחר  7 שנים ברחובות עלו על הקרקע לרמת השופט. כשהייתה ברחובות עבדה בבית חרושת "הקולע" לרהיטים קלועים. היא וחיים היו בין הבודדים שלא  צייתו לצו התנועה והולידו את בתם הבכורה ברחובות. פפה עבדה שנים רבות בלול ואף ניהלה את הענף. היא אהבה מאוד את העבודה. זאת הייתה עבודה מפרכת כי סחבו את המים ואת האוכל בפחים גדולים וכבדים. בעיות בברכיים אילצוה לעזוב את הלול ולעבור לעבוד במטבח, בישיבה. פפה ראתה בעבודה ערך חשוב מאוד ויישמה זאת בחריצותה ומחויבותה בכל מקום בו עבדה. בגלל שחיים היה הרבה שנים מחוץ לקיבוץ, היא גידלה את שלושת ילדיה, ניצה, חוה ובני  כמעט בעצמה. היא הייתה אישה חכמה מאוד ורגישה, לעיתים ביקורתית ובוטה באמירותיה, אך מאחורי זה היה טוב לב. פפה נפטרה בגיל 75 אחרי כ-10 שנים של כאבים קשים וסבל רב.

לפפה וחיים 3 ילדים שגדלו והתחנכו ברמת השופט ועזבו בבגרותם. ניצה ילידת 1940, מורה להיסטוריה, חיה במונטריאול קנדה. חוה ילידת 1945, כלכלנית, חיה בקיבוץ נחשון ובני יליד 1950, כלכלן חי בכפר סבא. לפפה וחיים 9 נכדים ו-5 נינים.