חיים גליק 

נולד באוסטרו הונגריה ובתקופת מלחמת העולם הראשונה הוחזק במחנה מעצר, נתין של ארץ אויב, נתין אוסטרי ובקושי שרד.עם ההשכלה של ארבע שנות בית ספר יסודי בלבד הוא קורא וכותב בארבע שפות, פעיל בחוג הצעירים לספרות אידיש, פעיל בחוגים הציוניים וכואב את העובדה שלא יכול להגשים את חלומו הציוני כי ארץ ישראל. זקוקה לאנשי עבודה וחיים הוא נכה.

הילדים בבית סופגים את החלום ואת הוודאות שעתידם הוא רק ארץ ישראל. גם את הסוציאליזם הם בבית, כמו את הרגישות לצדק וכבוד הזולת. פעמים אין ספור הם שומעים את חיים מספר וכואב את גורלם וניצולם של האיכרים הגויים. 

ואז באו הימים הקשים של מלחמת העולם השנייה, ובסופה האשפרות נפתחת לנוער היהודי לעלות ארצה. בנו מלך גליק כותב: "אמא חולה ואיך אפשר להשאיר אתכם לבד? איך נטיל על אבא מלבד עול הפרנסה הקשה גם את הטיפול באמא ובמשק הבית? אבא לא מהסס: 'אתם הצעירים חייבית להגיע לארץ ישראל. אנחנו הזקנים נסתדר איכשהו!' "

ןהלא יאומן קרה, חיים ואשתו עולים ארצה. אין בעולם איש מאושר יותר מחיים גליק. שעובד קצת בפרדס, עוזר קצת בלול של קיבוץ זיקים ויותר מאוחר אחראי על הדואר ומסכם בסידור העבודה של חברי הקיבוץ. מלך כותב: "אם אדם שמגשים את חלומו מאושר, הרי בשבילך לחיות בקיבוץ זה היה להגשים את אשר אפילו לא העזת לחלום".

חיים מתייחס בכבוד לדת ובקשוקה לקיבוץ, אך נאלץ לעקור מקיבוץ זיקים דבר שלא השלים מעולם ונשאר פצע פתוח.

לרמת השופט חיים מגיע שאין באפשרותו כבר לתרום לקיבוץ דבר שמצער ומדכא אותו. הוא זוכה לטיפול מסור של מלך, חבר הקיבוץ ושל מרפאת הקיבוץ.

נפטר לאחר מחלה וסבל בשנת 1987. בן 90 במותו.