רשקה שי 

רַשְקָה (רחל) שי נולדה באביב 1916 בעיר פלובדיב שבבולגריה לאימה רֶבֶּקָה ולאביה מיכאל בכר,  שנהרג חמישה חודשים קודם לכן כחייל בצבא בולגריה.

כיתומת מלחמה רשקה זכתה לאהבה רבה מכל הסובבים אותה בבולגריה נטולת האנטישמיות שאחרי מלחמת העולם הראשונה, וגדלה בביתם של סבה וסבתה. פלובדיב שבין מלחמות העולם הייתה מרכז יהודי ציוני שוקק חיים, ורשקה מצאה את דרכה לקן לשוה"צ – תחילה כחניכה ואחר כך כמדריכה בו וחברת ההנהגה. כתלמידה מצטיינת בבית הספר היסודי ובתיכון זכתה רשקה במלגת לימודים באוניברסיטה של סופיה, אבל ב- 1939 כשקיבלה את האשרה (סרטיפיקט) המיוחלת, עזבה את ספסל הלימודים ועלתה ארצה.

בארץ ניתנה לה הזכות לבחור בין קיבוץ חצור לקיבוץ רמת השופט ורשקה, שנשבתה בקסמן של הגבעות והמרחבים של רמת מנשה, בחרה באחרון ומצאה בו גם את בחיר ליבה דֹב.

רשקה ודֹב הקימו את ביתם בקיבוץ רמת השופט והולידו את יהודית (1943), אלישבע (1946) ומיכה (1950). נולדו להם שבעה נכדים: יאיר ועודד קדם. נועה, שירה ואור שי. נהרה וישי מור. יחד רוו שניהם הרבה אושר, נחת וגאווה ממשפחתם הרחבה.

למרות שרצו מאוד, רשקה ודב לא זכו לחבוק את ניניהם שנולדו אחרי לכתם: טל,אורי ועילי. 

ב 1946 עלתה ארצה בעליה ב' רבקה אימה של רשקה, נקלטה בקיבוץ וחייתה בו שנים ארוכות.

רשקה עבדה בקיבוץ בבית התינוקות, במטבח הילדים וכמטפלת, אבל את ייעודה היא מצאה בטיפוח בריאותם של ילדי הקיבוץ – תחילה כמעמלת ומלוות ילדים ומאוחר יותר, אחרי שעברה הכשרה מתאימה, כפיזיותרפיסטית.

רשקה הקימה את ענף הפיזיותרפיה בקיבוץ רמת השופט, טיפלה בחברים ובילדים שנזקקו לטיפול פיזיותרפי משלים, וטיפחה את מכון הפיזיותרפיה ועובדיו עד הגיעה לגבורות.

אחרי מותו של דֹב בעלה בשנת 1994 איבדה רשקה את שמחת החיים ודעכה לאיטה מעצב.

היא נפטרה ונקברה ברמת השופט באביב 1998.