יסמין טל ארנון 

ליסמין היקרה                                                                                         16.11.15

ביום שבת אני בטיול בהרי ירושלים בנוף היפה והמרתק, השפלה פרוסה לפנינו במלוא הדרה והטלפון בתרמילי מתחיל לצפצף, הודעות ס.מ.ס נכנסות לפתע, אני חושבת לעצמי אולי להתנתק כי הרי אני בטיול, אך  משהו מושך ומסקרן אותי ... אני פותחת ורואה את ההודעה "יסמין נפטרה"...במילים מאד ברורות,  כל כך מהר, כל כך עצוב, וכל כך בלתי נתפס.

אני חושבת לעצמי איך זה יכול להיות? מה מבקש "מר גורל" כשהוא קורע באכזריות כזו אם צעירה ממשפחתה. למה?

ארבע שנים זכיתי להיות מחנכת של כיתת "בר כוכבא", שאת כמובן שייכת לקבוצה הנהדרת הזו. אני מדגישה שזכיתי, כי באמת כל שנה אתכם הברכוכבאים הייתה יותר מאתגרת, יותר ברוכה, ממלאת וחווייתית. בימי מחלתך הקצרים ראיתי את התמיכה וההתגייסות של בנות הנבחרת הזו ואת הדמעות שלהן בצאתן מביתך - אוהבות וכואבות.

אני נזכרת בימי ילדותך בקבוצה, הייתן חבורת בנות שתמיד אפשר היה לסמוך אליהן ואת עמהן, תמיד בסדר, תמיד עוזרת, מגדילה ראש, אחראית, והכל עם החיוך הביישני שלך, החיוך היסמיני, הצנוע והמבויש קמעה. הצטיינת בלימודים, היית שווה לבנים המבריקים של הכיתה ולא נפלת מהם במאומה. פעלת בשקט, בריכוז, בפשטות ובהתמדה. אין דבר שלא עשית בחתירה למצוינות, בפתרון בעיות חשבוניות, בכתב יד ללא שגיאות, בהרחבה על כל מטלה לימודית, ובהכנת פעילויות חברתיות, אין עליך יסמין...

עוברות השנים. את מתבגרת, חוזרת לקיבוץ, אנו נפגשות במדרכות, מספיק משפט, או אמירת שלום, או חיוכים הדדים, כדי לקשור מחדש את אותם זיכרונות עבר.

אני רואה אותך אמא ורעיה למופת, את לוקחת תפקידים בקיבוץ. באיזה מסירות, שנה אחר שנה, את וטל עורכים את טקס יום הזיכרון לבני הקיבוץ שנפלו בצבא, עם כמה רגישות... את מתייעצת אתי על בחירת הטקסטים שיָקראו בטקס ומקפידה לבחור את מה שמדבר אליך ויהיה מתאים למשפחות. כמה מרגש לראות אותך מתפקדת כבוגרת ונבונה כל כך.

בשנת השבעים לקיבוץ היינו יחד בצוות שריכז את האירועים במשך השנה. אני מסתכלת עליך ורואה שכל תכונותיך המיוחדות מתקופת הילדות רק שודרגו. איזה כף להיות אתך בצוות, את שוקלת את דבריך במתינות, יש בהם עומק ומחשבה, לוקחת משימה ומבצעת אותה על הטוב ביותר, ללא תלונות, ביסודיות ובדייקנות, טובלת בים של צניעות, ללא פוזה, ללא זיוף.               אין ניחומים בפי למשפחה שלך יסמין, להורים שאיבדו אותך וויאן ועמנואל, לדותן אישך המסור, להוריו, לבנות הצעירות שהתייתמו, למתן ליבי ויובל ולכל המשפחה המורחבת. לחבריך וחברותיך, תחסרי לכולם.

שלום לך יקרה שלנו, יסמין שאהבנו ונאהב לעד.

כתבה אסתר תורן