אהוד ברטוב

אהוד ברטוב ז"ל

דברים בהלווייתו - רמת השופט 24.12.2017

כתב וקרא בטקס ההלוויה – רן חכים

 

בחודש מאי 1942 נולד אהוד, בן למייסדי קיבוץ רמת השופט. הקיבוץ אמנם עלה על הקרקע ב - 2.11.1941, אך ילדי הקיבוץ, ובכללם אהוד, נשארו בגבעת הקיבוצים ברחובות ורק שנה מאוחר יותר, לאחר שנבנו בתי הילדים, עברו גם הילדים לקיבוץ הצעיר - לרמת השופט.

לאורך כל השנים היה אהוד בן מחזור שלי, אחד מבני קבוצת "אורן". יחד היינו פעוטים, יחד עברנו את חווית השלג הגדול בשנת 1950, ויחד נכנסנו כקבוצה לכיתת הבטון הראשונה שנבנתה מדרום לקיבוץ, בשטח חשוף שכולו אבנים וקוצים. עם דב רוסק, המורה הנערץ שלנו, יצאנו לעבודת ניקוי השטח סביב הכיתה החדשה... וכשכולנו כרענו מעייפות, בלט אהוד בהתמדתו בעבודה הקשה של סיקול האבנים ועקירת הקוצים.  מאז בכל תחנה בחייו בלט אהוד בנכונותו לעבוד ולעשות כל אשר הוטל עליו.

עוד לפני עלייתו למוסד החינוכי "הרי אפרים" נולדו להוריו, שרה ואנשל, שלושת אחיו: ארי, לאיקה וישראל. בתקופת המוסד בלט אהוד בעבודתו בקיבוץ ואף הביא את קבוצתו "סנונית" לניצחונות בתחרות הגינות בין הקבוצות.

 

לקראת לכתו לצבא חשב אהוד שיוכל לממש את אהבתו לחיל האוויר. הדבר לא עלה בידו ובניגוד לרצונו  הוצב כמדריך גדנ"ע בבאר אורה. מספר חודשים לאחר הצבתו הוא ברח מבאר אורה לסיום קורס טייס בתל נוף. המעשה עלה לו במשפט ובסילוק מהגדנ"ע. במצב החדש התנדב אהוד לצנחנים, והוצב לפלוגת פברואר-מאי. בצנחנים שרתנו באותו גדוד, ובסוף אף באותה פלוגה. בשירות המילואים הוא הוצב בחטיבת הצנחנים, שהשתתפה בקרב בירושלים ב"ששת הימים", ובקרב בעיר סואץ במלחמת יום הכיפורים.

 

עם שחרורו מהצבא החל אהוד לעבוד בקיבוץ, אך די מהר שולב במשימה לאומית - עבודה במפעל בלוד, יחד עם פועלים צעירים מקומיים.

כשחזר לקיבוץ פגש אהוד את חנה ומאז חי עמה כל השנים. זכורות לי תמונותיו בשובו מהחתונה בהולנד, כשהוא לבוש כיאה לחתן הולנדי, עם עניבה וכל השאר.

חנה הייתה הראשונה מהשבט ההולנדי שהגיע לרמת השופט. אין ספק שחייה כאן, עם אהוד וילדיהם, הביאו לכולנו ניחוח מיוחד.

 

גולת הכותרת של אהוד הייתה עבודתו ברפת לאורך השנים הרבות והארוכות. יחד עם בני כיתתו נמרוד ויוסי, יחד עם נדב וג'י ויחד עם חברים ונערים נוספים. כולם היו שותפים לבנייתו של הענף שהגיע היום למעמד מוביל בארץ. לא קל היה לאהוד לקבל את החלפתו בריכוז הענף. הוא נאבק תמיד על עמדותיו, וקשה היה לו לקבל סיכומים והנחיות בניגוד לדעתו. גם הפרישה מהעבודה ברפת הייתה קשה עבורו, וייתכן שאף השפיעה בעקיפין על המשך חייו.  הפסקת העבודה ברפת - שהייתה כל חייו, הביאה אותו, בין היתר, לסייע לחברים וותיקים בתחזוקת גינותיהם.

 

סימני מחלתו של אהוד הופיעו לאט לאט. הוא המשיך להיראות יפה וחסון. כ 12 שנים נמשכה מחלתו, עד שלשום. חנה שמרה עליו וטיפלה בו כפרח בביתה. בשנים האחרונות היא צרפה מטפלים לביתה. לאחרונה, ליוותה את אהוד גלוריה, המטפלת המסורה והיא הפכה להיות חלק מהבית ומהמשפחה.

שלשום הלך אהוד לעולמו. הוא היה עם משפחתו בביתם עד לפני כשעה ועתה אנו נפרדים ממנו. אהוד היה נצר מפואר לבית רמת השופט. אהבנו אותו ויחד עם משפחתו קשה עלינו הפרידה.

 

לחנה, לגליה, לאלה, לתום,

לארי, ללאיקה, וישראל ולכל המשפחה הרחבה בארץ ובחו"ל, לגלוריה המטפלת - אנו אתכם באבלכם.

יהי זכרו של אהוד ברוך!

                                                   יהי זכרו של אהוד ברוך...